אזור לאנגה בפיימונטה מתפאר ביינות הנפלאים שיוצאים ממנו כמו גם בייננים האגדיים שצמחו בו, ביניהם ברונו ג׳יאקוזה, היינן המיתולוגי מנֶ יְבֶ ה. מתחת ידו יצאה כמות מרשימה של יינות ברולו וברברסקו שהתפרסמו בדיוק ובעצמה האלגנטית שלהם, שבגללם, ובזכות היקף העבודה שלו ואיכותה, הוא נחשב עוד בחייו לאחד הייננים הטובים והמשפיעים בעולם כולו. הוא נפטר ב,2018- כשבאמתחתו 63 בצירים רצופים, וסיפורו הפך לאבן פינה בתולדות האזור והתקופה. ג׳יאקוזה נולד בנֶ יְבֶ ה ב,1929- ובגיל 13 החל לעבוד במרתף היין המשפחתי עם אביו מריו וסבו קארלו. מלחמת העולם השנייה הפריעה ללימודיו בתיכון והוא נשר ממנו בגיל ,15 כשהצטרף אליהם במשרה מלאה. הוא מעולם לא למד ייננות או כורמות ואת ההבנה המופלאה שלו בנביולו, ברברה ודולצ׳טו, הזנים איתם עבד, הוא רכש הלכה למעשה. למשפחתו לא הייתה אדמה ואת היסודות ליכולתו המופלאה להרגיש את הפוטנציאל של הפרי סיגל לעצמו בתפקידו הראשון, כשהיה אחראי למצוא מגדלים טובים ופרי איכותי. ביסודיות השקטה שאפיינה אותו הוא למד כל חלקה וחלקה בכפרים ברולו וברברסקו ועקב אחר התוצאות של הפרי שקנה. באותה תקופה, משפחות הכורמים לא עסקו בהפקת יין, ולמשפחות הייננים נוצרו אתם מערכות יחסים ארוכות שאפשרו לג׳יאקוזה להעמיק את התפתחותו המקצועית. הוא עבד שכם לשכם הן עם המגדלים והן עם הייננים, ועם הקשב המלא לניסיון החיים ולידע השופע של הדורות שקדמו לו, אין פלא שמאוחר יותר, כשיתבקש, יגדיר את עצמו ״מסורתי״, ויגיד שתמיד העדיף לתת ליין לדבר. ״בייננות אנחנו עושים המון החלטות קטנות וכל אחת מהן משפיעה על הבאה בתור״ נהג לומר. ״אני רק יכול לקוות שהחלטתי נכון, כדי שאצליח לתפוש את ה׳דבר-מה׳ הזה שכבר ישנו בענבים״. על רקע זה, קל יותר להבין את החלטתו המהפכנית לבקבק בנפרד את החלקות הטובות ביותר שלו. את המפורסמת בהם, ברברסקו סנטו סטפאנו די נייבה, חלקה מופלאה שהפכה להיות דוגמה שמייצגת את ברברסקו, הפריד כבר ב.1964- שנים טובות במיוחד של סנטו סטפאנו קיבלו טיפול ׳רזרבה׳ וצוינו בתווית אדומה, להבדיל מהלבנה של שנים ׳נורמאלה׳. מ1967- הצטרפו סינגל ויניארד של מונטפיקו, ריו סורדו, אלבסאני, וסן קריסטופורו, וכן אזילי אותה בקבק בנפרד פעמים רבות. הגבעות של אזור פיימונטה מגוונות בהרכב האדמה, בגובה ובזווית החשיפה לשמש, אולם למרות ההבדלים בין יינות מטרוארים שונים, כולם שומרים על התכונות המרכזיות המגדירות נביולו שעשוי בסגנון הקלאסי; ארומת ה"זפת ושושנים" המפורסמת, צבע אדום בהיר שמשחים עם הזמן לגוון של לבנת חמר שרופה, טאניות מודגשת )ברולו יותר מאשר ברברסקו(, חמיצות ניכרת ושיעור אלכוהול גבוה יחסית. ברברסקו נחשב למעט יותר אלגנטי ומבושם, השפעה של האדמה הפורייה יותר והקרבה לנהר. כדי לזכות בשם ברולו, היינות חייבים לעבור התיישנות של לפחות 38 חודשים לפני שיעזבו את היקב, מתוכם 18 בחבית. השם ברברסקו מחייב יישון של שנתיים מהם שנה בחבית. עבור ברולו ריזרבה זמן התיישנות הכולל עולה ל62- חודשים, ובשביל ברברסקו ריזרבה ל.48- כשהטאנין מתרכך עם הזמן, המורכבות מתגלה ברמזים של אדמה, כמהין ושוקולד מריר, ובברברסקו בתבלינים אופייניים. בשנות ה90-׳ בניהם של הכורמים הטובים הפכו ייננים, וג׳יאקוזה איבד חלק מחוזי הפרי שלו. בתגובה ועל מנת להבטיח עצמאות, החל לרכוש כרמים. מצויד בידע שאין שני לו בחר את שני הטובים ביותר, אזילי ו-ראבאייה. היין שהוציא מהם, הריזרבה )תווית אדומה( והנורמל )לבנה(, היה עמוק ומורכב, שרק הוסיף לאגדה המתהווה. באופן מסורתי, יינות נביולו ״קלאסיים״, בעיקר ברולו, זקוקים לכל הפחות ל10- שנים במרתף כדי לעדן את נשיכת הטאנינים שלהם. יצרנים שמושפעים מסגנונות ייננות מודרניים מפחיתים את זמן התסיסה ואת מיצוי הצבע והטאנין מהקליפות, ומשתמשים בחביות צרפתיות חדשות במקום חביות העץ הגדולות המסורתיות. סגנון הברולו ה״מודרני״ פירותי ונגיש יותר, אולם רבים מאמינים שהמודרניזציה הזו גורעת; מרחיקי לכת אף אומרים שהיא הופכת את היינות לבלתי ניתנים לזיהוי כברולו. הוויכוח המתמשך בין ה״מודרניסטים״ של ברולו )כמו אליו אלטארה ו-אנג׳לו גאיה( ל״מסורתיים״ נודע בשם "מלחמות הברולו", וכיום אין ספק שהעדפותיו של היינן באזור משפיעות על סגנון היין לא פחות מאשר הטרואר. ואכן, יינות הברולו של ג׳יאקוזה היו מופלאים לא פחות מאשר הברברסקו שלו. בשנות ה- 60׳ וה70-׳ קיבל פרי מקסטיליונה פאלטו, וילרו, ג׳ינסטרה, בוסייה וקולינה ריונדה, אבל ב1982- הקים יקב ורכש כרם בן 250 דונם, פאלטו די סרלונגה ד׳אלבה. היין שהפיק ממנו היה שני רק לברולו ההירואי קולינה ריונדה, יין שעשה עד .1993 מ2012- כל היינות תחת השם ׳אזיינדה אגריקולה פאלטו׳ נעשים אך רק מכרמי הבית, בעוד ׳קאזה ויניקולה׳ מציין יין שנעשה באותו יקב ובאותה ההקפדה מפרי שנרכש ממגדלים טובים. על מותו של ג׳יאקוזה התאבלו בכל רחבי עולם היין, אבל אל דאגה: המורשת הרוחנית והמקצועית שלו נשמרת על ידי היינן דאנטה סקאליונה, שעבד לצידו משנת ,1991 ועל ידי בנותיו ברונה, שניהלה את הבית משנת ,2000 ומרינה. ברונה ומרינה ג׳יאקוזה מנהיגות כיום את היקב וממשיכות את דרכו יוצאת הדופן של אביהן.